פסק-דין בתיק ע"א 4405/07

א. ההליך

1.       ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בחיפה ( כב' הרשם, כתוארו אז, מר דאוד מאזן) מתאריך 29.1.2007 בתיק הוצל"פ [חיפה] 02-10598-02-1.

2.       במסגרת הליכי הוצאה לפועל, בהם נקטה המשיבה נגד המערערים, הגישו המערערים לראש ההוצאה לפועל בקשה בטענת "פרעתי". ראש ההוצאה לפועל קיבל את הבקשה בחלקה, ודחה אותה ביחס לרכיבים מסוימים.

          המערערים מערערים איפוא על חלקה של ההחלטה הדוחה טענותיהם, וזאת ביחס לשני רכיבים (סך 19,000 ש"ח, ששולם על ידי המשיבה כמס שבח מקרקעין, ושכר טרחת עו"ד).

ב. הרקע

3.       תחילת הפרשה בחוזה שנערך בין הצדדים בשנת 1987, ולפיו רכשו המערערים את זכויות המשיבה ובעלה, כברי רשות בנחלה בישוב מצפה. בחוזה שנכרת בין הצדדים קיבלו המערערים על עצמם לשאת בתשלומים שונים. בכל הנוגע לתשלום מס שבח מקרקעין, נקבע בחוזה, כי המשיבה מתחייבת לשלם את מס שבח המקרקעין, אך בהתחייבות שנעשתה בנפרד, קיבלו המערערים על עצמם לשלם את מס שבח המקרקעין.

          לטענת המערערים, באותה העת לא ידעו, שמכיוון ומדובר במכר של זכות רשות, העיסקה אינה חייבת בתשלום מס שבח.

4.       המערערים לא קיימו את התחייבויותיהם למשיבה, ובמסגרת הליכי גביה שננקטו נגדה, מטעמו של מנהל מיסוי המקרקעין, נגבה ממנה הסך 19,000 ש"ח על חשבון מס שבח המקרקעין.

5.       בשל כך שהמערערים לא קיימו את החיובים כלפי המשיבה, הגישה המשיבה תביעה נגדם לבית המשפט השלום בטבריה. בסיפא פסק הדין שניתן בבית משפט השלום בטבריה, נקבע כדלקמן:

"בנוסף להצהרה שבעמ' 11 דלעיל, הנני גם מחייב את הנתבעים רות וזלמן הוכמן לשלם לתובעים כל סכום שיידרשו לשלם לרשויות מס שבח בגין עיסקת המכר משנת 1987. האסמכתא לחיובם של הנתבעים בלשכת ההוצאה לפועל תהיה הצגת חשבון או שומה ממס שבח בגין עיסקה זו. כן אני מחייב את הנתבעים הללו לשלם לתובעים באותם תנאים שפורטו, בשינויים המחויבים, כל סכום עד כדי מחצית החיוב מדמי הסכמה, ואת מלוא היטל ההשבחה. למען הסר ספק הנני מצהיר, כי התובעים לא יהיו זקוקים להגשת תביעה נוספת בגין החיוב הכספי, אלא בפסק דין זה בלווית החשבון או השומה כאמור, יהווה את האסמכתא לפתיחת תיק ההוצאה לפועל וגביית הכסף. אין מניעה לכלול במסגרת זו גם את התשלום בסך 19,000 ש"ח שהתובעים טענו כי שילמו בגין מס שבח."

(ההדגשה לא במקור - י"כ)

          בנוסף לדברים אלה חייב בית משפט השלום בטבריה את המערערים לשלם למשיבה את הוצאות המשפט, וכן סך 20,000 ש"ח כשכר טרחת עו"ד, כולל מע"מ כחוק.

6.       זמן מה לאחר מתן פסק הדין בבית משפט השלום בטבריה, הגישו המערערים תביעה נגד מנהל מיסוי המקרקעין בטבריה, בה עתרו למתן סעד הצהרתי, לפיו מכר הזכויות שנעשה בין הצדדים אינו כרוך בתשלום מס שבח מקרקעין. בהמלצת בית המשפט הגיעו המערערים ומנהל מיסוי המקרקעין לידי פשרה, והסכימו, כי המערערים ישלמו למנהל מיסוי המקרקעין סך 30,000 ש"ח "לסיום כל המחלוקות בין הצדדים באשר לחבותם של המבקשים [המערערים - י"כ] למשיב [מנהל מיסוי המקרקעין - י"כ] ולרשויות מס הכנסה בגין עסקת מכר מיום 21.8.87".

          יצויין, כי המשיבה שלפני לא הייתה צד לאותו דיון, ועניין הסך 19,000 ש"ח, ששולם על ידה למנהל מיסוי המקרקעין בעקבות הליכי גביה שננקטו נגדה, עוד לפני שנעשתה הפשרה בין המערערים ומנהל מיסוי המקרקעין, לא נזכר בהסכם הפשרה.

          הסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בנצרת.

7.       לאחר שניתן פסק הדין בבית משפט השלום בטבריה, פתחה המשיבה בהליכי הוצאה לפועל נגד המערערים, לגביית הסכומים שהגיעו לה על פי פסק הדין שניתן, ובמסגרת הליכים אלה הגישו המערערים את בקשתם בטענת "פרעתי".

          ככל שהדברים אמורים לעניין גביית הסך 19,000 ש"ח ושכר טרחת עורך הדין בסך 20,000 ש"ח, דחה ראש ההוצאה לפועל את טענת המערערים, ומכאן הערעור שלפני.

ג. טענת המערערים בפני ראש ההוצאה לפועל

8.       המערערים טענו בפני ראש ההוצאה לפועל, כי אין לחייבם בתשלום מס השבח למשיבה משני טעמים. הטעם האחד הוא, שהזכויות שנמכרו אינן זכויות במקרקעין, כמשמעות הדבר בחוק מס שבח מקרקעין, ועל כן, על פי ההלכה הפסוקה הנוגעת למכר זכויות מסוג זה, העסקה אינה חייבת בתשלום מס שבח מקרקעין. הטעם השני הוא, שהסכם הפשרה שנעשה בין המערערים ומנהל מיסוי המקרקעין, במסגרת ההתדיינות שהתקיימה בבית המשפט המחוזי בנצרת, מיצה את כל חבות המערערים בתשלום מס השבח, ומשמוצתה חבותם זאת, אין עוד לדרוש מהם תשלום כלשהו הנוגע לחיוב שקיבלו על עצמם לשלם את מס שבח המקרקעין.